תשובה פשוטה וישירה: תחת הנחת היסוד של איכות מקור הצליל בסדר ומצב השמעה נכון, זה בלתי נמנע שזוג רמקולים ישחק היטב.
ניתן לשמוע ציפורים עם דובר. עם זוג רמקולים, תוכלו לשמוע לאיזה צד הציפור קוראת (אוריינטציה) ואיזה סוג עמק הוא קורא (סביבה, שדה סאונד).
עבור כל אחד מאיתנו, הבסיס העיקרי לשפוט האוריינטציה הקולית הוא הפרש הזמן הבין -טבעי (ITD) וההבדל בעוצמה הבין -טבעית (IID). טכנולוגיית הקלטת סטריאו נולדה ופותחה על בסיס זה. האופן בו הוא מוקלט קובע את אופן הפעלתו מחדש. סטריאו בשידור חוזר, דורש שני ביצועים בדיוק אותם רמקולים, פותחים בדיוק את אותו עוצמה, מול המאזין שמאלה, ימינה לפתיחת מרחק מסוים, והמרחק מהמאזין עקבי, הגישה הסטנדרטית ביותר היא המאזין ושני הרמקולים הם יחסי מיקום משולש שווה. שיטת ההפעלה החוזרת של מונו אינה משחזרת את הפרש הזמן ואת מידע ההבדל בעוצמה, כך שהיא מאפשרת רק לכל הצליל "לסחוט לנקודה אחת".
אף על פי שהעיצוב "המשולב" של הדובר מנסה להשתמש בטכנולוגיה מודרנית כדי "לאחזר" כמה אפקטים סטריאו, קשה לשנות את המציאות שאי אפשר להציג את מקורות הצליל האיכותיים של פנטום, וה"צליל כמעט נפלט מנקודה ". ניתן לומר שמוצרים כאלה עומדים בתרחישים ספציפיים לשימוש, שמים לב יותר לנוחיות ולשרירותיות, ויש להם ברירה בשיקום האמיתי של הצליל. אם אתה רוצה להעריך את המראה המקורי של עבודת הקול, תן לו להתפתח לפניך, יש רוחב, עומק ושכבה, המראה את האוריינטציה של מכשירים/אלמנטים שונים, המציגה את התנועה של תמונות קול, אז יש צורך להשתמש בזוג רמקולים, ועל פי יחסי המיקום המתוארים לעיל כדי להציב כדי להשיג. זהו גם כבוד לבורא ולמאזין.
